עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

הפאזל המסתורי והמסקרן הזה שהינו "אני"

30/11/2013 10:08
רונית סטלקול אברם


אני לובשת חג עליי, גלימה צחורה בורקת ומנצנצת, מעולם לאהייתי ממש בגיל הזה, מעולם גם לא הייתי בהלך הרוח המדויק הזה של היום, מעולם לאהתנהל בתוכי תמהיל המחשבות המסוים הזה.

הכל ייחודי, חד פעמי ולפיכך ג ם יקר ערך, ואני חושבתלעצמי שאיזה קסם הוא לדעת את זה, שהרגע העכשווי הזה לעולם לא יחזור בדיוק המסויםהזה על עצמו ולפיכך תנו לי רגע להתרכז בו באמת, ליהנות ממנו, לארגן לי את הזיכרוןשארצה לי ממנו ביום מן הימים. כי אם לא אבחין בייחודיותו ובמתנה שהביא אליי, יערםהוא על כל יתרת הימים שכמותו ויעלם בסמטאות השכחה ואנו הרי להיזכר הגענו במישאנחנו ולמה...

אז נזכרת בזכות היוםהזה בעוד חלק של הפאזל המסתורי והמסקרן הזה שהינו ״אני״ ומרגישה שהוא מתחיל להיותברור לי ואני באמת, באמת שמחה בו.



אני לובשת חג עליי, גלימה צחורה בורקת ומנצנצת, מעולם לאהייתי ממש בגיל הזה, מעולם גם לא הייתי בהלך הרוח המדויק הזה של היום, מעולם לאהתנהל בתוכי תמהיל המחשבות המסוים הזה.

הכל ייחודי, חד פעמי ולפיכך ג ם יקר ערך, ואני חושבתלעצמי שאיזה קסם הוא לדעת את זה, שהרגע העכשווי הזה לעולם לא יחזור בדיוק המסויםהזה על עצמו ולפיכך תנו לי רגע להתרכז בו באמת, ליהנות ממנו, לארגן לי את הזיכרוןשארצה לי ממנו ביום מן הימים. כי אם לא אבחין בייחודיותו ובמתנה שהביא אליי, יערםהוא על כל יתרת הימים שכמותו ויעלם בסמטאות השכחה ואנו הרי להיזכר הגענו במישאנחנו ולמה...

אז נזכרת בזכות היוםהזה בעוד חלק של הפאזל המסתורי והמסקרן הזה שהינו ״אני״ ומרגישה שהוא מתחיל להיותברור לי ואני באמת, באמת שמחה בו.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: